<h1>אהל מועד פרק דרך ארץ</h1>
<h2>דף פג:</h2>
מפני א' מד' דברים יש רשות להוציא מקרא מידי פשוטו הא' אם פשוטו של מקרא מעיד על דבר שהרגשים דוחין אותו כמו [בראשית ג'] היא היתה אם כל חי. הב' אם הפשט דוחה דבר ממופתי החכמה כענין ה' אלקיך [דברים ד'] אש אוכלה הוא והמופת מעיד שאינו כן שהרי האש גוף וחלילה לומר שהשי"ת יהא גוף. הג' שני כתובים המכחישין זה את זה כענין שנ' [שם ו'] לא תנסו את ה' אלקיכם וכתי' [מלאכי ג'] ובחנוני נא בזאת. הד' כשההלכה מכחשת פשטי המקרא כענין שנ' עין תחת עין ופי' ההלכה שזה קנס בממון ומה שאלו דרשות יוציאו מקראות מידי פשוטיהן אין דעתם בפי' אותו מקרא שיהא נאמר על הצד ההוא אלא לזכרון הענין שכיונו אליו והכתו' כסימן לענין ההוא.
